בין העצמה לריצוי: מבט עמוק על מיניות של נערות מתבגרות

מה הקשר בין ריצוי של נערות לקשרים שלהן עם נערים?

בספרה Girls & Sex חקרה פגי אורנשטיין לעומק את חוויותיהן המיניות של נערות צעירות דרך ראיונות אישיים עם עשרות בנות בגילאי 15–20.המסקנה המרכזית שלה מפתיעה ומטרידה כאחד: למרות שנערות היום גדלות על מסרים של העצמה, פמיניזם ו ”כוח נשי” – ברגעים אינטימיים רבות מהן מאבדות את הקול שלהן.

אורנשטיין גילתה שנערות רבות נכנסות למיניות מתוך ריצוי ולא מתוך רצון. הן מסכימות למגע מיני כדי:

• לא לאכזב,

• לא “לעשות עניין”,

• לא להיתפס כקשות או בעייתיות,

• לשמור על הקשר או על הסטטוס החברתי.

רבות מהן מתארות מיניות שבה הדגש הוא על ההנאה של הבן, בעוד שהן עצמן מוותרות על תחושות הגוף שלהן, על עונג, ולעיתים גם על הגבולות שלהן. חלקן מזייפות הנאה, חלקן “זורמות” גם כשלא נעים להן, ורבות מתקשות בכלל לשאול את עצמן: מה אני רוצה?

אחת התובנות החזקות בספר היא שהבעיה אינה בנערות עצמן. אורנשטיין מראה שהן פועלות בתוך תרבות שמלמדת אותן להיות:

• סקסיות אבל לא תובעניות,

• פתוחות אבל לא “יותר מדי”,

• חזקות כלפי חוץ – אבל מרצות בפנים.

כשאין שפה לרצון, לעונג ולגבולות, הגבול בין הסכמה חופשית לבין לחץ וריצוי מיטשטש. זה לא אומר שכל נערה שנוטה לרצות תיפגע – אבל המחקר מראה שדפוסים כאלה מגדילים פגיעוּת למין לא רצוי, ללחץ מיני ולמצבים שבהם קשה לעצור ולהגיד “לא”.

אורנשטיין קוראת לצוות חינוכי/הורים לשנות כיוון: לא לדבר עם נערות רק על סכנות, אלא גם על זכות לעונג, לבחירה, ולתחושת בית בתוך הגוף שלהן.

המסר המרכזי שלה פשוט ועמוק: העצמה נשית אמיתית חייבת להגיע גם לרגעים האינטימיים – לא רק לציונים, קריירה או דימוי עצמי, אלא גם ליכולת של נערה להרגיש, לבחור, ולדעת שמותר לה לרצות.